השתלת מח עצם

השתלת מח עצם – ייתכן קשר בין פולימורפיזם באתר יחיד ב-IL-17 לבין עלייה בשכיחות GVHD

מחקר שנערך ביפן מצא היארעות מוגברת של מחלת GVHD חריפה בקרב מושתלי מח עצם מתורם שאינו קרוב משפחתם

מחלת GVHDי(Graft vs. Host Disease) היא סיבוך שכיח ומסכן חיים של השתלת מח עצם, והיא הגורם העיקרי לתחלואה ולתמותה מוקדמת לאחר ההשתלה. אמנם הגורם החשוב ביותר מבחינת סיכויי ההצלחה של ההשתלה הוא התאמה בין התורם למושתל במערכת HLA, אך נראה כי קיימים גורמים גנטיים נוספים הקשורים לסיכון מוגבר.

IL-17 הוא הציטוקין העיקרי המופרש על-ידי תא T-helper מסוג Th17 (אם כי הוא מופרש גם על-ידי תאים נוספים). הוא נמצא מעורב בהגנה מפני פתוגנים אקסטרה-צלולריים, וכן בפתופיזיולוגיה של מחלות אוטואימוניות ובמקרים של דחיית איברים מושתלים. בעכברים נמצא כי יש לו השפעה על התפתחות מחלת GVHD חריפה. מחקר רטרוספקטיבי זה, שנערך ביפן, נועד לבחון את הקשר בין פולימורפיזם באתר יחיד (SNP-Single nucleotide polymorphism), שנקרא G197A (לעומת האלל השני – G197G) וקשור בהיארעות מחלות אוטואימוניות מסוימות, לבין היארעות מחלת GVHD.

בשלב הראשון נבחנו 360 מושתלי מח עצם, שעברו השתלה לאחר דיכוי מח העצם (myeloablative transplantation) בשנים 1993–2002. 16% מהמקבלים היו בעלי גנוטיפ 197A/A, בעוד ש-46% היו בעלי גנוטיפ 197A/G ו-38% היו בעלי גנוטיפ 197G/G (בדומה לשכיחות בכלל האוכלוסייה היפנית והלבנה).

במושתלים בעלי אלל 197A אחד לפחות, נמצא סיכון מוגבר להיארעות מחלת GVHD חריפה בדרגה II-IV. השיעורים היו 37% לעומת 23% (P=0.004). נמצאה גם נטייה לשכיחות מוגברת של GVHD חריפה בדרגה III-IV, שנראתה אצל 16% לעומת 10% (P=0.08). לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין גנוטיפ 197A/A ל-197A/G. בניתוח רב משתנים נמצא HR 1.87י(95%CI 1.23-2.85 P=0.004) לגבי מחלת GVHD חריפה בדרגה II-IV.

בשלב השני נבדקו 150 מושתלים שלא עברו דיכוי מלא של מח העצם טרם ההשתלה (non-myeloablative transplantation). נמצאה היארעות מוגברת של מחלת GVHD בדרגה III-IV בבעלי אלל 197A – השכיחות הייתה 15% לעומת 4% (P=0.04), אולם לא נמצאה עלייה משמעותית מבחינה סטטיסטית בשכיחות GVHD בדרגה II-IV (שכיחות של 33% לעומת 26%, P=0.37). בניתוח רב משתנים נמצאה נטייה לעלייה בסיכון למחלת GVHD בדרגה III-IV בקרב נשאי האלל (HR 5.84, 95%CI 0.75-45.72 P=0.09), ונמצאה עלייה משמעותית מבחינה סטטיסטית בסיכון למחלת GVHD כרונית (HR=3.86, 95%CI 1.29-11.59, P-0.02), שלא נמצאה בשלב הראשון.

הגנוטיפ של התורם לא השפיע כלל על הסיכון למחלת GVHD.

לסיכום, בשלב הראשון של המחקר נמצא קשר בין נוכחות אלל 197A של הגן ל-IL-17 לבין היארעות מוגברת של מחלת GVHD חריפה בדרגת חומרה II-IV. בשלב השני נמצאה נטייה בלבד לעלייה בסיכון למחלת GVHD חריפה בדרגת חומרה III-IV, ללא קשר ברור למחלה בדרגת חומרה II-IV. עם זאת נמצאה עלייה בסיכון למחלת GVHD כרונית. לטענת החוקרים ייתכן כי הגורם לכך הוא העובדה כי בשלב השני נכללו מושתלים שלא עברו דיכוי מלא של מח העצם (non-myeloablative transplantation), ובמצב זה קיימת שכיחות מוגברת של מחלת GVHD חריפה מאוחרת, שקשה להבחין בינה לבין המחלה הכרונית.

ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:

Espinoza et. al., A single nucleotide polymorphism of IL-17 gene in the recipient is associated with acute GVHD after HLA-matched unrelated BMT, Bone Marrow Transplantation 2011 Nov;46(11):1455-63

נושאים קשורים:  השתלת מח עצם,  IL-17,  GVHD,  מחקרים,  מחלת השתל נגד המאכסן
תגובות