מחקרים נוספים מכנס ה-EHA

השפעת פרופילים גנטיים על תוצאות בחולי AML המקבלים טיפול מבוסס ונטוקלקס

ההשפעה של פרופילים מולקולריים בחולי AML בקו טיפולי ראשון שאינם מועמדים לטיפול כימותרפי אינטנסיבי ומקבלים טיפול משולב ונטוקלקס

כימותרפיה (צילום: אילוסטרציה)
כימותרפיה (צילום: אילוסטרציה)

כחצי מהמטופלים המאובחנים עם AML הם בני 65 שנים ומעלה. מטופלים מבוגרים עם תחלואה נלווית, לעתים קרובות אינם מועמדים לכימותרפיה אגרסיבית ובעלי פרוגנוזה רעה מאשר מטופלים צעירים. אבנורמליות גנטית ב-AML הודגמה כמשפיעה על הפרוגנוזה במחלה זו. שילובים של ונטוקלקס, תרופה פומית כנגד BCL-2 ותרופות הגורמות להיפו-מתילציה או ציטרבין במינון נמוך, הדגימו שיעורים מבטיחים של תגובה במטופלים מבוגרים עם AML שאינם יכולים לקבל כימותרפיה סטנדרטית.

מטרת מחקר זה היתה להעריך את ההשפעה של פרופילים מולקולריים באנשים מבוגרים עם AML, נאיביים לטיפול, אשר אינם מועמדים לטיפול כימותרפי אינטנסיבי ואשר מקבלים טיפול משולב ונטוקלקס.

באנליזה זו שולבו נתונים משני מחקרי תווית פתוחה רב-מרכזיים. המטופלים חולקו לעשר תת קבוצות מולקולריות על פי מוטציות ציטוגנטיות ומולקולריות באמצעות ריצוף Next Generation Sequencingי(NGS) מדגימות מוח עצם או דם היקפי.

במחקר השתתפו 191 מטופלים עם גיל חציוני של 74 שנים (טווח 65-87). בחלוקה לתתי קבוצות עם מוטציות בקבוצות גניים דומים: ל-37% מהחולים הייתה מוטציה בגנים המעורבים בפעילות ה-splicesosome, ל-34% מהחולים הייתה מוטציה ב-TP53, ל-14% מוטציה ב-NPM1 ו-15% מוטציות אחרות.

החוקרים מצאו כי 26 מתוך 32 (81%) מהמטופלים עם מוטציות בגן RUNX1 ו-20 מתוך 28 (71%) מהמטופלים עם מוטציות SRSF2 השיגו הפוגה מלאה (CR\CRi). מתוך 50 מטופלים עם שלוש או יותר אבנורמליות כרומוזומליות, ל-70% היתה מוטציה ב-TP53 ובשני המחקרים נמצא כי 52% מהמטופלים עם שלוש אבנורמליות או יותר (26 מטופלים) השיגו הפוגה מלאה (CR\Cri).

שארית מחלה מינימלית (minimal residual disease-MRD) היתה שלילית ב-36% מכלל המטופלים. משך התגובה היה ארוך ביותר במטופלים עם מוטציות ב-NPM1 וקצר ביותר במטופלים עם אנאפלואידיות ומוטציות ב-TP53 וכך גם השרידות הכללית. שרידות היתה גבוהה וממושכת יותר בקרב אנשים עם MRD שלילי.

מסקנת החוקרים היא כי מוטציות ב-spliceosome ולאחר מכן TP53 ו-NPM1 היו המוטציות הנפוצות ביותר באוכלוסיה שנבדקה. מטופלים עם מוטציות ב-NPM1 נטו להגיב לזמן ארוך יותר והיו עם זמן שרידות חציוני ממושך יותר מאשר המטופלים בקבוצות המולקולריות האחרות. 93% מהמטופלים הללו השיגו הפוגה מלאה ו-40% היו עם MRD שלילי. מטופלים עם מוטציות ב-TP53 היו עם השיעור הנמוך ביותר של תגובה מלאה (52%), משך התגובה הקצר ביותר וזמן שרידות חציוני קצר ביותר.

נושאים קשורים:  ונטוקלקס,  שרידות,  טיפול משולב,  AML,  אוכלוסייה מבוגרת,  תגובה מלאה,  מוטציות,  NPM1,  TP53,  spliceosome,  מחקרים