VTE

מעכבי פקטור Xa במתן פומי לעומת וורפרין לטיפול בפקקת ורידים תסחיפית במחלת כליות כרונית מתקדמת

חוקרים סבורים כי מעכבי פקטור Xa הינם נסבלים היטב כטיפול ב-VTE בחולי כליות כרוניים

כליות (צילום: אילוסטרציה)
כליות (צילום: אילוסטרציה)

ידוע כי וורפרין הינו נוגד הקרישה המועדף במתן פומי, לטיפול בפקקת ורידים תסחיפית (VTE – venous thromboembolism) אצל חולים עם מחלת כליה כרונית מתקדמת. על אף כי נוגדי הקרישה הישירים במתן דרך הפה (DOACs – direct oral anticoagulants) הפכו לשיטה המועדפת לטיפול ב-VTE באוכלוסייה הכללית, חולים עם מחלת כליות כרונית מתמקדת לא נכללו בניסויים המכריעים בנושא.

לאחר תחילת השיווק, נתונים בנוגע לבטיחות הדגימו כי מעכבי פקטור Xa במתן דרך הפה כגון אפיקסבן וריברוקסבאן, מהווים תחליף לוורפרין במניעה של שבץ מוחי ותסחיפים סיסטמיים, בחולים עם פרפור פרוזדורים. עם זאת, לא ידוע עד כה האם ניתן להשליך את נתוני הבטיחות הללו על הטיפול ב-VTE בחולים עם מחלת כליה כרונית מתקדמת.

החוקרים עיצבו מחקר עוקבה רטרוספקטיבי מינואר 2013 ועד אוקטובר 2019, NYU Langone Health. הם הכלילו את כל החולים המבוגרים עם מחלת כליה כרונית בדרגה 4 ומעלה, שקיבלו טיפול עם נוגדי קרישה ל-VTE. הם הגדירו את התוצא העיקרי כסבילות לטיפול בנוגדי הקרישה בתום 3 חודשים, שהוגדרה כמכלול של דימומים, אירועי קרישיות יתר ותסחיף ו/או שיעור הפסקת הטיפול. התוצאים המשניים כללו דימום, הפסקה של הטיפול ואירוע חוזר של קרישיות יתר/תסחיף.

החוקרים הכלילו 56 חולים, מתוכם 39 (70%) קיבלו וורפרין ו-17 (30%) קיבלו מעכב פומי של פקטור Xa - אפיקסבן או ריברוקסבאן. הם העריכו את הסבילות של הטיפול לאחר 3 חודשים ב-48 מתוך 56 חולים (86%). הם מצאו כי בסך הכל, 34 מתוך 48 (71%) חולים הצליחו לסבול את הטיפול עם נוגדי הקרישה לאחר 3 חודשים – 12 חולים (80%) בזרוע מעכבי פקטור Xa ו-22 (67%) בזרוע הוורפרין (p=0.498). כמו כן, החוקרים דיווחו על 10 מתוך 48 (21%) חולים שחוו אירועים של דימום לאחר 3 חודשים – 7 בקבוצת הוורפרין ו-3 בקבוצת האפיקסבן. זאת ועוד, נמצאה הישנות של אירועי קרישיות/תסחיף במשך 3 חודשים ב-3 חולים בזרוע הוורפרין, ללא הישנות בזרוע מעכבי פקטור Xa.

החוקרים הגיעו למסקנה כי מעכבי פקטור Xa במתן פומי היו נסבלים יותר טוב בהשוואה לוופרין, כטיפול ב-VTE בחולים עם מחלת כליות כרונית בדרגה מתקדמת, כאשר שיעורי הדימום, הפסקת הטיפול ואירועי קרישיות יתר היו נמוכים יותר, בעוקבה קטנה. הם סבורים כי בעתיד ישנו צורך במחקרים פרוספקטיביים, על מנת לאשר ממצאים אלו.

מקור: 

Ahuja, T .et al. Advances in Hematology 2021; 8870015. https://doi.org/10.1155/2021/8870015

נושאים קשורים:  VTE,  וורפרין,  פקקת ורידים תסחיפית,  אפיקסבן,  מחקרים
תגובות