מחקרים

האם זוהה מנגנון פעולה חדש של גורם קרישה VII?

החוקרים בחנו את ההשפעה של מת גורם קרישה מס' VII לעכברים, ומצאו כי הוא מעודד קרישה בעזרת שלפוחיות חוץ-תאיות מיוחדות ולא רק דרך הפעלת גורם X במסלול הקרישה הקלאסי

27.07.2021, 13:09
קרישת דם (צילום: אילוסטרציה)
קרישת דם (צילום: אילוסטרציה)

גורם קרישה VII רקומביננטי (rFVIIa) משמש כתכשיר המוסטטי לטיפול בהפרעות דימום בחולי המופיליה עם מעכבים ובקבוצות חולים נוספות. מחקרים מהעת האחרונה הראו כי FVIIa נקשר לקולטן האנדותליאלי של חלבון Cי(EPCR) ומשרה מסלול הערבת אותות מתווך PAR1. החשיבות של איתות בתיווך FVIIa-EPCR-PAR1 בהמוסטזיס אינה ידועה.

במחקר שפורסם בכתב העת Blood הראו החוקרים כי FVIIa גורם לשחרור של שלפוחיות חוץ-תאיות (extracellular vesicles) מתאי האנדותל in-vitro ואף in-vivo. השתקה של EPCR או PAR1 בתאי אנדותל חסמה היצירה המושרית על ידי FVIIa של השלפוחיות.

בהתאם לנתונים אלה, טיפול ב-FVIIa הגביר את השחרור של שלפוחיות חוץ-תאיות מתאי אנדותל שבודדו ממוחם של עכברים מזן הבר (WT), עכברים מזן EPCR-overexpressing ועכברים עם מוטציית PAR1-R46Q, אך לא ממוחם של עכברים חסרי EPCR או עכברים עם מוטציית PAR1-R41Q.

באופן דומה, מחקרים in vivo גילו כי מתן של FVIIa לזן הבר, EPCR- overexpressing, ו-PAR1-R46Q, הביא להגדלת מספר השלפוחיות החוץ-תאיות. לעומת זאת, תגובה זו לא נצפתה בקרב עכברים חסרי EPCR או בעלי מוטציית PAR1-R41Q.

שלפוחיות ששוחררו בתגובה לטיפול ב-FVIIa מראות פעילות נוגדת-קרישה משופרת. עירוי של שלפוחיות שנוצרו בעזרת FVIIa בלבד (ללא שלפוחיות ביקורת) לעכברים מדוללי טסיות, הביא להגדלת יצירת התרומבין במקום הפציעה ולהפחתה של אובדן דם. מתן שלפוחיות שנוצרו על ידי FVIIa או ייצור אנדוגני שלהן על ידי מתן FVIIa העצימה את ההשפעה ההמוסטטית של FVIIa.

לסיכום, נתוני המחקר מגלים כי טיפול עם FVIIa, מביא באמצעות מסלול העברת האותות FVIIa-EPCR-PAR1, לשחרור מהאנדותל למחזור הדם של שלפוחיות חוץ-תאיות התורמות להשפעה ההמוסטטית של FVIIa.

מקור: 

Das, K et al. Blood. 2021 Jun 17;137(24):3428-3442.doi: 10.1182/blood.2020008417

נושאים קשורים:  מחקרים,  קרישה,  גורם קרישה VIII,  תרומבין,  שלפוחיות חוץ תאיות
תגובות